The Graff Family

משפחתי מצד אבי

אהרן גרף (סבי מצד אבי)

נולד למנחמה לבית גלמן ולנחמיה לבית (גרוקופ) גרף באם המושבות, היא פתח-תקווה. בילדותו הייתה פתח תקווה עדיין מושבה גדולה. בחצר בית ילדותו הייתה רפת עם הרבה פרות, לול עם תרנגולות וברבורים, כילד אהב לשחק איתם. בגן הילדים היה בגן לאה בו למדו כל בני משפחתו לדורותיהם. בבית הספר היסודי למד בבית ספר פיק"א בו גם למדו סבתו, אימו  ושני אחיה. אביו, נחמיה, למד בבית הספר הדתי, נצח ישראל.

במקביל ללימודיו של סבי בבית ספר פיק"א הוא היה חניך מכבי צעיר פתח-תקווה. כשסיים לימודיו בבית הספר היסודי עבר ללמוד בבית ספר לקציני ים בעכו, שם למד שנתיים מלאות חוויות. לאחר מכן חזר לפתח תקווה וסיים לימודיו בגימנסיה אחד העם.

כשסיים בית ספר תיכון התגייס לצבא. כשסיים את הצבא נסע לאנגליה שם גר במשך כמה שנים ולמד מנהל עסקים. במהלך לימודיו באנגליה חזר לארץ התחתן עם סבתי ושניהם חיו תקופה באנגליה.

כשחזרו לארץ עבד סבי במשביר לצרכן באשקלון ואחר כך החל לעבוד בנמל אשדוד בחברת רוממא, שם עבד עד לפני כשש וכיום הוא בפנסיה.

 

בלהה (זיסלמן) גרף (סבתי מצד אבי)

נולדה בתל אביב, בת יחידה להוריה אביבה לבית הרבט וחיים לבית זיסלמן. נקראת על שם סבתה בלה. ילדותה עברה עליה בתל אביב. למדה בבית הספר בלפור ולאחר מכן, מכיוון שעברה דירה המשיכה ללמוד בבית ספר דובנוב עד כיתה ח'. בכל פעם שנשאלה סבתא רבא שלי, אביבה, מה הכי אהבה סבתי בלהה לעשות כשהייתה קטנה היא הייתה עונה "היא הכי אהבה לא לאכול".

החלה לימודיה התיכוניים בגימנסיה הרצליה ולאחר שנתיים החלה ללמוד הוראה ועברה לסמינר גבעת השלושה בפתח תקווה. הייתה פעילה בצופים.

לאחר שסיימה לימודיה בסמינר התחתנה עם סבי ונסעה לגור עמו באנגליה.  

הייתה שנים רבות פעילה בויצ"ו,  כיושבת ראש איסוף כספים ואחר כך כיושבת ראש סניף ויצ"ו רמת גן.

 

ערן גרף (דודי מצד אבא)

ערן נולד ב- 22.2.1971 הוא אחיו השני של אבי.  הוא נשוי למיטל ולהם ארבעה ילדים: טמיר, מעין, אוהד וליעם. ערן עובד בבזק בינלאומי בתפקיד סמנכ"ל.

 

מיטל (אורן) גרף

מיטל הצטרפה למשפחתנו לפני כ- 10 שנים. מיטל היא עורכת דין במקצועה אך עובדת במשטרה.

 

עירית (גרף) בינג (דודתי מצד אבא)

עירית נולדה ב - 2.10.1977 . היא נשואה לגילי ולהם שלושה ילדים: ליהי, מיקה ורון. עירית מורה של כיתה א' בבית ספר יסודי בגבעתיים.

 

גילי בינג (בעלה של עירית)

גילי נולד ב- 21.08.1977 לגילי יש חברת אבטחה.

 

נחמיה (גרוקופ) גרף ז"ל (סבא רבא שלי מצד אבי)

נולד בפולין ועלה לארץ בגיל צעיר. גר בפתח תקווה והיו לו שם פרדסים ובית קפה שנקרא "הציפור הכחולה". לאותו בית קפה היו באים תושבי העיר והוא היה ידוע בלחמים הטובים שבו, שהגיעו לשם מהמאפיה של אביו של נחמיה. לאחר מכן הקים ביחד עם מנחמה את חברת הקייטרינג בה עבדו ביחד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מנחמה (גלמן) גרף ז"ל (סבתא רבא שלי מצד אבי)

נולדה באם המושבות פתח תקווה, בט"ו בשבט תרע"ט (15 בינואר 1919), להוריה רחל ונחמן, שהתחתנו ביפו בשנת 1911, נכדתו של הרופא העברי היהודי בארץ, מנחם שטיין, ועל שמו היא נקראת. הייתה הילדה הצעירה, בת, אחרי שני בנים, רענן ואריה, אשר נפטרו זה מכבר. אריה עבד בפרדסנות, המועצה לשיווק פרי הדר ונשלח לחו"ל מטעמה. רענן היה סוחר באוכל לבהמות ולחיות והתאלמן בגיל צעיר. כעבור כמה שנים נישא בשנית ועבר לגור בסקוטלנד.

מיום שנולדה ועד היום גרה בעיר מולדתה פתח-תקווה. אמה היתה עקרת בית ואביה פרדסן. בילדותה גרה בבית גדול עם גג רעפים, מרפסת גדולה, חצר גדולה וגן גדול, בו היו עצי פרי, תרנגולים וברווזים. חשמל לא היה אז בבית רק כמה שנים לאחר שנולדה. הנשים לבשו רק חצאיות. בקיץ הגברים לבשו מכנסי חאקי קצרים וחבשו כובעים מיוחדים, הנשים הלכו עם שמשיות ברחוב.

שפת הדיבור העיקרית בבית ילדותה הייתה עברית, אך אמה וסבתה דיברו צרפתית. אמה ידעה צרפתית מכיוון שבבתי הספר בהם למדה, מקווה ישראל ופיק"א , באם המושבות, שפת הלימוד הייתה צרפתית. כמו-כן, כשהייתה בתיכון נשלחה אמה ללמוד בלוזן שבשוויץ וגם שם הלימודים התקיימו בצרפתית.

 אביה לא הרשה לדבר צרפתית בבית, שכן היה משוחרי השפה העברית. למרות זאת, עם סבתה דברה יידיש מכיוון שזו אמנם ידעה חמש שפות שונות, אך העברית לא היתה שגורה בפיה. כמו כן ההורים דיברו בינהם בצרפתית מדי פעם כשלא רצו שהילדים יבינו מה הם מדברים.

 בבית הוריה של מנחמה היו חוגגים את כל חגי הדת היהודית לפי המסורת. תמיד היו מוזמנים אורחים להתארח אצלם בחגים ולאכול איתם את סעודות החג. 

אחד האירועים שזכורים לה מילדותה הוא חגיגית בר מצווה של אחיה הגדול, רענן. בנו סוכה גדולה בחצר הבית ואבא שלה חזר מבית הכנסת עם כמעט כל מתפללי בית הכנסת.

בת-מצווה לא חגגה, שכן לא היה זה דבר מקובל באותם ימים, גם אף אחת מחברותיה לא חגגה בת-מצווה.

כמו-כן זכורות לה מילדותה הנסיעות לתל-אביב וירושלים בהן ביקרו דודים שגרו שם. היו אלה נסיעות מאד ארוכות אז.

בשבתות הייתה אמה מכינה בדרך כלל צ'ולנט וקוגעל איטריות. את הקוגעל הזה מכינה לנו מנחמה עד היום. מנחמה אהבה מאד לאכול תפוחי-זהב שהייתה קוטפת מהפרדס שלהם. אהבה מאד את חג הפסח והייתה כל שנה מחכה לו בגלל ליל-הסדר.             

בילדותה הלכה לגן העירוני באם המושבות ולגננת שלה קראו אלישבע גיסין.

מנחמה למדה בבית ספר פיק"א, בית ספר יהודי מיסודו של הברון רוטשילד, לשמחתה לא הייתה צריכה לעבוד כדי לממן את לימודיה או לעזור בפרנסת המשפחה. לאביה היו פרדסים, ולמרות שהסביבה בה גרה הייתה של יהודים עבדו אצלם ערבים. מנהל הפרדס של אביה היה ערבי וגם העוזרת שלהם הייתה ערביה.

זכור למנחמה במיוחד המורה להתעמלות מבית הספר פיק"א, אדון עוזיאל, שהיה עולה חדש מסלוניקי, יוון. אדון עוזיאל נהג לספר להם הרבה על העיר סלוניקי שחיו בה באותה תקופה הרבה מאד יהודים שגורשו מספרד. הם היו משחקים בשיעורי הספורט בעיקר מחניים וכדורגל.

כשהייתה בת שלש-עשרה הוקמה תנועת הנוער "מכבי צעיר". מנחמה הצטרפה והייתה הן חלק מנבחרת האתלטיקה והן חלק מנבחרת הכדורסל, שהיא עמדה בראשה ועמה השתתפה מאוחר יותר, בשנת 1935 במכבייה השנייה שנערכה בישראל. קבוצתה של מנחמה זכתה באותה מכבייה במדליית זהב. הרבה מהאימונים והמשחקים נערכו במגרש מכבי ת"א, שהיה באותם ימים מאחורי קולנוע אוריון, ליד שוק בצלאל. היו מתאמנים בעיקר בשבתות ובמשך השבוע היו פעילים באתלטיקה קלה.

ארגון "מכבי צעיר" קיים כיום במקומות שונים בארץ, אך לא בפתח-תקווה.

ב"מכבי צעיר" פגשה את נחמיה עמו התחתנה בשנת 1938. נחמיה היה בן חמש עשרה כשהכירו ולמד בבית הספר הדתי, נצח ישראל.  נחמיה החל לחזר אחריה עד שהפכו לזוג ומאוחר יותר התחתנו.

הוריה של מנחמה לא אהבו את הקשר שלה עם נחמיה ולכן שלחו אותה לאמריקה, שם גרה דודתה, אחותו של אביה.

המסע לאמריקה היה ארוך. מנחמה הפליגה באוניה מהארץ לנפולי, שם חיכתה שבוע לאוניה נוספת שאיתה הפליגה לאמריקה. באמריקה גרה במדינת ניו – ג'רזי, בעיר ג'רזי סיטי ושם למדה בבית הספר התיכון "לינקולנן היי סקול".

כעבור שנתיים חזרה לישראל. לדבריה: "האהבה הייתה חזקה מהכל, כי מיד חזרתי להיות חברה של נחמיה". כשהייתה בת תשע-עשרה וחצי, נישאו.

חתונתם נערכה כדת וכדין ברמת-גן. של גג ביתו של הרב הראשי של העיר שהייה בנחלת גנים, הרב אושפיזי. את ליל החתונה עשו במלון בתל-אביב וביום שלמחרת נסעו לחיפה, שם קנו כרטיסים והפליגו באונייה לירח דבש בן שבוע בקפריסין.

כשחזרו מירח הדבש שכרו דירה באם המושבות, נחמיה עבד במאפיית הלחם של הוריו והיה מוביל לחם עם עגלה. מנחמה הייתה בעיקר עקרת בית ובעונות הקטיף של פרי ההדר עבדה באריזת פרי שנקטף בפרדסים של אביה.

נולדו להם שלשה ילדים אהרן, סבי, דיצה וגילה. בצעירותה גידלה את ילדיה ולאחר מכן החלה לעבוד עם נחמיה בחברת הקייטרינג שלהם. מנחמה הייתה אחראית על הבישולים ואף הייתה מבשלת את רוב האוכל בעצמה. הייה להם אוטובוס, שהותקן בו מטבח נייד, איתו הם היו נוסעים למקום האירוע ושם הייתה מנחמה מבשלת. בתחילת דרכם היו עושים קייטרינג בעיקר בסרטים בזמן הצילומים, והיו מאכילים את השחקנים וצוות הצילום. חלק מן הסרטים בהם עשו את הקייטרינג הם: עשרת הדברות, השוטר אזולאי ותעלת בלאומליך. 

מנחמה זוכרת את החיילים האנגלים שהסתובבו בארץ בתקופת המנדט. היא אף זוכרת את מלחמת העולם השנייה, אולם לא היו לה קרובים בשואה שכן, כל משפחתה עלתה ארצה עוד הרבה קודם, כולם היו ציוניים.

מנחמה אף זוכרת היטב את יום הכרזת המדינה, באותה תקופה היה להם בית קפה בשם "הציפור הכחולה", הם ישבו בבית הקפה עם הסועדים וכולם שמעו ביחד ברדיו על ההכרזה ואת נאומו של בן- גוריון והייתה שמחה גדולה.

נחמיה, בעלה, היה באצ"ל בתפקיד מודיעיני. הרבה מהחיילים האנגלים היו באים ויושבים בבית הקפה שלהם, הציפור הכחולה, אולם נחמיה ואנשי האצ"ל לא פגעו מהם וזאת משום שכשהאנגלים היו באים ויושבים שם נחמיה וחבריו לאצ"ל היו "חולבים" מהם מידע מודיעיני. האנגלים היו מגיעים לבית הקפה בג'יפים ומחנים אותם ממש כמעט בתוך בית הקפה משום שידעו ששם אף אחד לא יפגע בהם. כשהוקם צה"ל, שירת נחמיה גם בשורותיו.

בימים אלה גרה מנחמה בפתח-תקווה, לאחרונה חגגה את יום ההולדת התשעים ושניים שלה. לפני שלוש שנים התאלמנה מנחמיה. יש לה שבעה נכדים משלושת ילדיה ומשבעת נכדיה יש לה עשרים וארבעה נינים. למנחמה גם שני חימשים משניים מניניה.

 

חיים זיסלמן ז"ל (סבא רבא שלי מצד אבי)

נולד בנווה צדק בשנת 1910, לאביו פינחס ואמו

בלהה. למד בבית הספר "תחכמוני" בתל אביב

ואחר כך בבית הספר למסחר.

בילדותו היו לו חברים יהודים וערבים. היה ידוע

כאדם שעוזר לזולת והרבה אנשים באו להתייעץ

עמו.

עבד בבית המכס ביפו, היה ממייסדי איגוד סוכני

המכס בארץ. ישב בהנהלת בנק קופת-עם ולאחר

שזה נמכר הקים יחד עם חברו קרן בשם ר.ק.ע

שחילקה כספיה למוסדות השכלה, רפואה וסעד בכל

רחבי הארץ. לאחר מכן עבד בחברת עמילות מכס.

 

 

אביבה ( הרבט) זיסלמן ז"ל (סבתא רבא שלי מצד אבי)

נולדה בפולין בעיירה קטנה בשם מיירקוב בה גרו רק

יהודים, שם נולדה גם אמה. זמן קצר לאחר לידתה

עברו לעיר קראקוב. בילדותה הייתה נוסעת הרבה

לבקר את סבתה במיקרוב. באמצע העיירה הייתה

כיכר עם פסל. הבלוי של בנות העיירה הצעירות היה

לטייל ליד הכיכר אחר הצהריים, בדרך כלל היו

הבנות הולכות בזוגות.

גרה בבית מסורתי, בו היו חוגגים את כל החגים ואת

השבתות. אביה נהג ללכת לבית הכנסת וכמעט תמיד

היה מביא איתו משם לארוחה המשפחתית מישהו

שלאהיה לו עם מי לחגוג.

עלו לארץ בשנת 1935, בעיקר בגלל אחיה, יצחק,

שהיה חבר בארגון נוער ציוני ורצה מאד בעקבות כך לעלות לארץ. גם אמה של אביבה הייתה מאד ציונית ולא רצתה שבנה יעלה לבד לארץ. מצבם הכלכלי היה טוב אביה היה איש עסקים, ושאר בני המשפחה שגרו גם הם באותה עיירה התנגדו לעלייתם לארץ בה לא הכירו אף אחד ולא ידעו את השפה.

עלו לארץ באונייה פולנית בשם "קוששקו" דרך רומניה. הגיעו לחיפה אבל לא ירדו ברציף, אלא עגנו רחוק יותר. הגיעו סירות קטנות אותם השיטו ערבים, שמהם פחדה מאד, שעזרו להם לרדת מהאוניה וכך הם הגיעו לחוף. הביאו איתם ארגז מקש בו היו כלי כסף ושמיכות פוך.

לאביה של אביבה הייתה כתובת שנתן לו אביו לפני שעלו ארצה של אדם שעלה ארצה לפניהם מאותה העיירה ממנה הגיעו. אותו אדם שהייתה לו חנות מכולת וכשירדו מן האוניה לקחו מונית ונסעו אליו אל הר הכרמל.  אותו אדם לקח אותם אל ביתו שהיה חדר אחד בו היה גם המטבח שם היו כולם ביחד.

כעבור זמן מה נסעו הוריה לתל אביב דם פגשו מכר מקרקוב שהזמין אותם לגור עמו בבנין אותו בנה בשכונת שפירא. אז הייתה זו שכונה מחוץ לתל אביב והבית בו גרו גבל בפרדס.

עבודה לא הייתה ולכן נאלץ אביה שלא היה לו מקצוע מוגדר לעבוד בסלילת כבישים וגם זה רק פעם בשבוע. הקיום היה קשה אולם לא חשבו לחזור לפולין.

לאחר תקופה בה גרו בשכונת שפירא התחילו להגיע שמועות כי ערבים עומדים לתקוף מן הפרדס. בוקר אחד התעוררו ובמסדרונות הבניין היו אנשים זרים שהתברר כי היו אנשי הגנה. את הנשים והילדים הרחיקו והגברים נשארו כדי שיוכלו לעזור במידת הצורך, אולם בסופו של דבר כלום לא קרה.

כשנה גרו לשכונת שפירא ואז עברו ללב תל אביב. אביבה נרשמה לבית הספר למסחר שם סיימה לימודיה. ההתחלה הייתה קשה שכן לא ידעה עברית ולכן כתבה עברית באותיות פולניות.

בינתיים פרצה מלחמת העולם והם דאגו מאד למשפחה שנשארה שם. כל תקופת המלחמה לא שמעו מהם כלום. יום אחד, לאחר סיום המלחמה קיבלו הוריה של אביבה מכתב מן הצלב האדום כי ברוקנר דוד ואריה חיים ונמצאים בגרמניה.

 

מקור שם המשפחה של סבתי מצד אבי

זיסלמן

שם המשפחה זיסלמן הגיע כנראה בא מהייחוס של אם סבו של סבא רבא שלי, שקראו לה נעמי. היא הייתה טובת לב ונעימת הליכות לכן נקראה בפי כולם זיסל = נעימת הליכות. זיסלמן האיש של זיסל, לימים עוברת לאיש נעמי.

מקור שם המשפחה של סבי מצד אבי

גרף

השם גרף מקורו בשם גרוקופ, ובצעירותו עיברת אותו נחמיה ביחד עם אחיו לגרף.